פסק-דין בתיק רע"צ 37060-03-10

נתוני רקע ועובדות

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, עיסא סעיד, מיום 24.1.10, שניתנה במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 02-20210-08-09 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). לאחר שעיינתי בתיק והתעמקתי בטענות הצדדים החלטתי להיענות לבקשה למתן רשות ערעור וכן לדון בבקשה זו כבערעור גופו.

2.         המבקשת הינה חברת ביטוח אשר מלווה כספים מעת לעת בהסתמך, בין היתר, על פוליסות ביטוח ועל כספי חיסכון המנוהלים והמופקדים אצלה. המבקשת העמידה למר שוורצבאום עידו, המשיב הפורמאלי (להלן: "החייב"), אשראי. בהסכם ההלוואה נקבע שעבוד על פוליסות ביטוח החיים (מנהלים /פרטי) של החייב מיום 20.02.96 . כמו כן צוין כי האשראי ניתן כנגד שעבוד ומשכון הפוליסות וכי למבקשת תהא זכות עיכבון על כל הכספים הנובעים מפוליסות הביטוח, והיא תוכל לקזז מכספים אלה כל חוב של החייב אליה (להלן: "הסכם ההלוואה"). 

משלא סולק חובו של החייב למבקשת, הגישה המבקשת כנגד החייב תביעה כספית לבית משפט השלום בת"א (ת.א 32706/03), אשר עד להגשת בקשת רשות הערעור טרם ניתן בה פס"ד.

3.         במסגרת מערכת היחסים בין החייב לבין המשיב מס' 1 (להלן: " הבנק") פתח הבנק תיק ההוצל"פ לחייב והטיל עיקול על כספי החייב הנמצאים אצל המבקשת. כב' רשם ההוצל"פ אף נתן החלטה בדבר מימוש העיקול. בהתאם להחלטת כב' הרשם, הודיעה המבקשת כי אומנם היא מחזיקה בכספי החייב אשר מקורם בפוליסות ביטוח מנהלים על שמו המתנהלות אצלה, אולם זכות המעקל, הוא הבנק, כפופות לזכויות המבקשת בכספים אלו. חרף האמור, המבקשת זומנה לחקירה בפני כב' הרשם ביום 12.10.09. ביום 24.1.10 קבע כב' הרשם כי ערך הפדיון של הפוליסות הרשומות ע"ש החייב והמתנהלות אצל המבקשת, בסך 105,000 ש"ח לפני ניכוי מס, אשר עוקלו לבקשת הבנק, בין היתר, יעברו לחשבון פיקדון במסגרת תיק ההוצל"פ ויחולק בין המעקלים השונים. מכאן בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקשת

4.         המבקשת טענה כי אצלה מתנהלות 3 פוליסות ע"ש החייב אשר במצטבר הינן בעלות ערך פדיון, נכון לאוקטובר 2009, של  כ - 105,000 ש"ח לפני ניכוי מס (להלן" ערך פדיון הפוליסות"). המבקשת סבורה כי כב' הרשם שגה בעצם מתן צו חיוב בהתייחס למלוא ערך פדיון הפוליסות, שהינו סכום ברוטו ולפני ניכוי מס כדין, שהרי אין מעקל יכול לתפוס זכות יתרה מאשר קיימת לחייב עצמו. זאת ועוד, כב' הרשם שגה כאשר התעלם מהעובדה כי עומדת למבקשת זכות קיזוז ראשונה בכספי החייב המוחזקים אצלה, גם ללא פסק הדין שטרם ניתן, וזאת מכוח ההסכם עם החייב, כך שעצם מתן צו החיוב שגוי מעיקרו.

המבקשת ממשיכה וטענת כי השאלה העיקרית ואמיתית שעומדת על הפרק הינה זכותה של המבקשת לקיזוז ועיכבון, והיות הכספים משועבדים לטובתה. המבקשת סבורה כי כב' הרשם שגה עת התעלם מטענת המבקשת כי עומדת לה זכויות הקיזוז, העיכבון והשעבוד, וכן שגה כאשר לא ראה לנכון לנהוג במבקשת, כפי שנוהגים בפסיקה כלפי בנק. כב' הרשם התעלם מהעובדה שפוליסות הביטוח, אשר את פדיונן מבקש הבנק לממש, הינן משועבדות להחזרת החוב נשוא תיק התביעה (ת.א 32706/03), ובהיותן כאלו, שעבודן יפה כלפי נושים אחרים של החייב, והבנק ביניהם, גם אם השעבוד לא נרשם אצל רשם המשכונות. כל עוד ערך פדיון הפוליסות לא שוחרר משעבודו לטובת המבקשת, ועדיין ערב לחובו של החייב, הנובע מהסכם ההלוואה, כי אז גובר שעבוד זה על העיקול שהוטל על ידי הבנק, והמבקשת אינה חייבת להעביר את הכספים המעוקלים אל תיק ההוצל"פ. המבקשת מוסיפה וטוענת כי זכותה לקיזוז החוב מערך פדיון הפוליסות מבוססת על סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), הקובע כי חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו, והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים. המעקל נכנס בנעליו של החייב ואין הוא יכול לעקל אלא את מה שיש לחייב ולא יותר, ובמידה וקיים הסכם קיזוז המאפשר לנושה לקזז את יתרת החובה בחשבון אחד מיתרת החובה בחשבון אחר של החייב, הרי שזכות קיזוז זו עומדת לנושה גם כנגד המעקל, גם אם טרם בוצע הקיזוז בפועל.

המבקשת טענה כי נוכח האמור בהסכם ההלוואה ונוכח ההלכה שנקבעה בע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1), 177 (1995) (להלן: " פרשת הסתדרות הרבנים") הרי שלמבקשת קיימת זכות לקיזוז יתרת  חוב ההלוואה כנגד ערך פדיון הפוליסות העומד ביתרת זכות, וזכותה עדיפה וקודמת לזכות הבנק. זאת ועוד, פוליסות ביטוח החיים בהן עסקינן טומנות בחובן רכיב חיסכון כך שבמקרה בו המבוטח מגיע לגמלאות, מופרשת לו קצבה חודשית מקופת הגמל המהווה קצבת פנסיה. בהיות פוליסות הביטוח בעלות רכיב פנסיוני, מכוחו נצטבר ערך פדיון הפוליסות, הרי שממילא ערך פדיון הפוליסות אינו ניתן לעיקול.

טענות הבנק

4.         לטענת הבנק אל מול זכותו מכוח העיקול, לא עומדת זכות כלשהי של המבקשת. זכויות החייב מעולם לא שועבדו לטובת המבקשת ולשעבוד הנטען אין כל ביסוס בנספחים אשר המבקשת צירפה לבקשתה הנוכחית. לו הייתה למבקשת זכות קיזוז, חזקה שהייתה מממשת אותה ולא פונה להגשת תביעה משפטית כנגד החייב. בדיון שנערך לפני כב' הרשם ביום 12.10.09 הודתה המבקשת כי נמנעה מהטלת עיקול עצמי מאחר וטרם ניתן פס"ד בתביעת המבקשת כנגד החייב בבית המשפט השלום בתל אביב.

טענות משיבה מס' 2

5.         משיבה ס' 2 (להלן: "כספי") סבורה כי החלטת כב' הרשם בדין יסודה. כספי הינה חברה העוסקת בתחום עמילות המכס ושילוח מטענים. החייב חב לה, נכון ליום כתיבת התגובה, סך של 153,149 ש"ח בגין שירותי עמילות מכס ושחרור מטענים ובגין שירות אחר שתמורתו לא נפרעה (ראה: פסק דינו של כב' השופט רניאל בת.א 3202/99 מיום 23.06.02 בעניין חובו של החייב לכספי).

לטענת כספי אין חולק על כך כי המבקשת לא רשמה את השעבוד כדין והתוצאה של מחדל זה קבועה בסעיף 4 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון"). מכיוון שעסקינן בזכות ערטילאית ולא בחפץ נד, הרי שמשכון תקף כלפי כל עלמא יכול להיווצר רק עם רישומו בלשכת רשם המשכונות.

באשר לטענת העיכבון, המבקשת לא יכלה ליצור עיכבון על הזכויות הכספיות לפי הפוליסות שכן מדובר בזכויות כספיות ערטילאיות, זכות לקבל כסף, ואילו הדעה המקובלת היא כי עיכבון ניתן ליצור בנכס נד בלבד (ראה סעיף 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971). כספי מתייחסת גם לטענת הקיזוז וטוענת כי לא ברור האם הגיע מועד קיום החזר האשראי שנטל החייב במועד שמבקשים הנושים לממש את העיקול על הפוליסות, שהרי את זכות הקיזוז העצמי, המופעלת על פי הנוהל של סעיף 53 לחוק החוזים, יש להפעיל ע"י משלוח הודעה מתאימה ואין כלל ראיה כי נשלחה הודעה כדין במקרה דנן. לא ברור על שום מה החליטה המבקשת להגיש תביעה כנגד החייב בת.א 32706/03 על סך של 85,611 ש"ח ולא להפעיל את זכות הקיזוז באופן עצמאי אם סברה היא כי היא זכאית לקיזוז. משבחרה להגיש תביעה ולא להפעיל את זכות הקיזוז דינה של המבקשת כדין כל נושה ועד שתזכה בתביעה, אם תזכה, הרי שבינתיים הצטברו עיקולים על כספי הפוליסה ודינה של המבקשת כדין כל נושה ועליה לחלוק בכספי הפוליסה עם יתר נושי החייב. המצב היה שונה אם הייתה מספיקה המבקשת לזכות בדינה ולהפעיל את זכות הקיזו בטרם הצטברו העיקולים על הפוליסות, אך זהו לא המצב.

באשר לטענות הנוגעות לניכוי המס, כספי טוענת כי לא הוכח כי למבקשת ולפוליסות ניתנו היתרים לנהל את הפוליסות כקופת גמל וזאת כמצבת תקנה 5 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה"). נראה כי מדובר יותר בפוליסת ביטוח מנהלים לה יש אפיק חסכון אך לא בקופת גמל מאושרת. על פי התקנות אין לשעבד את חסכון הפוליסה לגיוס אשראי בכלל (תקנה 47 לתקנות מס הכנסה), מה שמסביר מדוע לא נירשם שיעבוד על הפוליסה ברשם המשכונות ולא יכול היה להירשם כזה רישום. על פי תקנה 30 (א)(1) לתקנות מס הכנסה אשור לקופת גמל להעמיד הלוואה לעמית בסכום העולה על מחצית הסכום העומד לזכותו בקופת הגמל בעת מתן ההלוואה. במקרה הנדון, במידה והטענה כי הכללים החלים על קופת גמל חלים על פוליסות הביטוח, מה שמוטל בספק, בקופה 105,000 ש"ח טרם ניכוי המס ואילו חוב ההלוואה עומד על סך של 85,000 ש"ח המהווים 80% מערך החיסכון בפוליסות. לפיכך גם אם תתקבל בקשת המבקשת, יש לשמור על יחס הלוואה / חיסכון על פי תקנות מס הכנסה, כך שהמבקשת תזכה לכל היותר במחצית שווי פדיון הפוליסה (במידה ותזכה בתביעתה) ואילו הנושים יתחלקו במחצית השנייה. עוד לטענתה, טענת המבקשת בנוגע לאופי הפנסיוני של הפוליסות, אין לה על מה שתסמוך. עיון בתנאי הפוליסה מגלה כי אין לה כל אופי קצבתי ובכל מקרה גם קופה קצבתית ניתנת לעיקול כאשר מתגבשת זכות העובד לקבלת הכספים.

דיון

6.         לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, בתוקף סמכותי לפי תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל , התש"ם - 1979, החלטתי להעתר לבקשה וליתן רשות ערעור וכן לדון בבקשה כבערעור עצמו.

בטרם אעסוק בסוגיה העיקרית בתיק זה, האם זכותה של המבקשת לקיזוז ועיכבון, עקב משכון לא רשום גוברת על עיקול מאוחר יותר, אתייחס למספר נקודות שעלו בטענותיה של כספי.